666
- Sharon Hefez
- Jul 28, 2016
- 1 min read
האם אני מאמינה בגורל? האם אני מאמינה בכוחות? אני מאמינה שהחויה שלנו אינה בנויה אך ורק מחמישה חושים. החויה היא גם הרגישות, לאותו רגע, עם רגישויות של חושים, המריחים את חלקו של העבר וחלקו של העתיד.
חברתי, קוראת לי ״המכשפה״ והיתה תקופה בה היינו מעבירות ערבי הליכות בהתבוננות בסיטואציות. חברתי, אישה מאוד חכמה ומאוד רגישה לדברים ויכולנו להעביר שעות בהתבוננות מלאת הומור. אבל ידעתי שעם הכינוי באה גם הבנה עמוקה שלא דיברנו עליה, יש מציאות שבין הדברים. לעיתים הייתי חובשת את הכובע ומזהירה אותה מאנשים. לעיתים הייתי אומרת לה "את תראי , ניפגש בסיטואציה המסויימת ממש עוד כמה ימים"....היינו מבלות יחדיו הרבה שעות ביום, ונוכחות לדעת מתי הצחוק הגדול אכן מגיע. ההבנה ש"הנבואה התגשמה".
"המכשפה"......
הבטן, האינטואיציה, חדות אבחנה, חולמת חלומות, לא יודעת אם היו מעלים אותי על מוקד. אני יכולה לדמין מעוף עם מטאטא... אבל לא חושבת שלבשתי גם את הכובע הזה.
חלומות.....
זה לא אומר שלא היו לי טעויות בחיים. אפילו גדולות. הסינכרון בין מה שיודע הלב מה שיודע המוח ומה שמעידה הבטן אינו ישיר כל כך....
ביוגה אומרים כי מרכז עמוד השידרה, הוא המקום שבו עוברים כל העצבים שלנו, הוא הקושר, הוא מחבר בין תאינו, איברנו, מוח לב.
עדיין לומדת איך ללכת על חוט דק באויר כדי לקבל את כל האינפורמציות ולנגן מנגינה הרמונית.
חוש ככל החושים יש בו התנסות, מרגשת כל פעם מחדש. רק אל תבואו אלי לשמוע עתיד....
