על מה שעכשיו, מה שאז וכל מה שבינהם

(The India Experience)

::

מגיעה דרך רחוב סואן מטוק-טוק-ים, אתר בניה מימיני, ונכנסת למקום אותנטי לחלוטין שלא הייתי נותנת לו אפילו שם. שתי נערות צעירות הודיות מקדמות את פני ומובילות אותי לחדר.

ישובה על דרגש עץ כבד בחדר מעופש למחצה מבטי מנסה להתמודד עם הפער בין הרצון להירגע לבין הטקס של הפשטת המערביות ולבישת המזרחיות. הנערה היפה טופחת שוב ושוב על ראשי לאחר שמילאה ראשי בשמן, לא מזוהה לחלוטין. חוש הריח שלי מזהה כמעט כל ניחוח ובמקרה הזה נותר בסימן שאלה. מחשבות מחשבות טפיחות טפיחות מחשבות על נקודות הטפיחות והנה הטפיחות ניצחו.... לאט לאט הכל בורח ואני רק בתוך המעשה הלגמרי מוסיקלי הזה שבין שערות ראשי. עירומה כביום היוולדי על מיטת עץ כבדה והשמן נוזל ונוזל נוזל ונוזל וכולי בתוך נוזל סמיך ומוזר כשארבע כפות ידיים מזרימות את ה"מוסיקה" לתוך דמי. כי אין מעשה נכון יותר לקבל את פני המנגינה והמקצב החדש שהתקשיתי מאוד להתאים עצמי אליו.

בבית חולים המטפלות ההודיות תמיד התפלאו איך העור שקוף ורואים את כל כלי הדם שלי דרכו, הן היו מצחקקות ומצביעות איתי על עליהם לאורך כל הדרך. הפעם בדקו את כפות רגלי. הדממה נשברה בשיחה והוראות מקוטעות בעודי מתקשה לעיתים להבין חלק מהמילים... בין טיפות השמן החם, השמן הפושר והסרט שלאורכו מכוונים את השמן, חזרתי לתוך העולם החדש.

אמבטית אדים מוזרה שדרכה התחלתי להבחין בחבורת יתושים מסוכנת שחדרה לטריטוריה ותוך כדי בירכתי על קורי העכביש שאיתרתי מעלי לא רחוק. יש פירמידת מזון בעולם וכך הוא מאזן את עצמו, אנחנו בראש הפרמידה ואף בתחתיתה, בו זמנית. מתישהו נעלם מהעולם. אבל יש את עכשיו...

ביפן הייתי באונסן. לא אחד ולא שניים. עם כל החויה המופלאה של אותו טקס: שרפרפ, דלי ,כלי מזיגה לשטיפה שמזכיר כלי יהודי לטיהור ידים, ימין ושמאל, ורבים הסיפורים היפנים שלי על חויה זו.... והנה המזרח הזה די קרוב למזרח ההוא ואף למזרח המקורי שלי.... רק הכלים, כלי פלסטיק כעורים ואסטתיקה מקומית מאוד לא אטרקטיבית, קירות בירוק תקרה לבנה ומראה עם כמות נצנצים בקיטש לא סביר...

מעירום מלא לכסות מלאה, הקיצוניות רבה כאן. ממיזוג מלא לדביקות חיצונית. ממתיקות ורגישות של הנערות לקשיחות היומיומית של הגברים העובדים בחוץ.

הניגודים- האם אשרוד אותם?

::